ניתן לחלק את הרום לסוגים שונים לפי שיטות סיווג שונות. לפי הטעם ניתן לחלק אותו לשלוש קטגוריות: רום בהיר, רום ניטרלי ורום חזק. הטעם כאן דומה במקצת לסיווג סוגי ארומה של משקאות חריפים סיניים.
ישנם שנים עשר סוגי ניחוחות המפורטים בבירור בתקנים הלאומיים של משקאות חריפים סינים. ההבדלים בין הניחוחות הללו הם לא רק ההבדלים בחומרי הגלם והתהליכים, אלא גם הגורמים האזוריים המשפיעים עליהם הכי הרבה בתחילת יצירתם. תנאים גיאוגרפיים אזוריים קובעים את גידול הגידולים באזור ומשפיעים על התהליך. כיום, הפיתוח התעשייתי החליש את ההשפעה הזו במידה רבה, אך הוא עדיין לא יכול להימנע לחלוטין מההגבלה הזו. זו הסיבה שחלק מהריחות עוזבים את אזור המקור. הגורם החשוב ביותר ב"שינוי הטעם". אותו דבר לגבי רום.
רום המסווג לפי טעם יכול להרגיש בבירור את המאפיינים האזוריים שלהם.
רום חזק מיוצר בעיקר בג'מייקה ובגיאנה. ג'מייקה היא מדינת אי באיים הקריביים בחלק הדרומי של צפון אמריקה, וגיאנה היא מדינה בחלק הצפוני של דרום אמריקה. שניהם ממוקמים בין טרופי הסרטן לקו המשווה. שניהם שייכים לאזור אקלים של יער גשם טרופי עם טמפרטורות גבוהות ומזג אוויר גשום כל השנה. יחד עם זאת, שתי המדינות הללו היו שתיהן מושבות בריטיות כאשר הרום הופיע. רום זוקק בעיקר מ"מולסה" וטכניקות הייצור שנעשה בהן שימוש היו בערך זהות.
רום קל פותח בעיקר באזורים הקולוניאליים הספרדיים לשעבר, והמקור המפורסם ביותר הוא קובה. קובה קרובה לאזור הטרופי של הסרטן ועדיין מסווגת כטרופית בסיווג אזורי האקלים. עם זאת, היא שונה באופן משמעותי מג'מייקה, במיוחד גיאנה, הקרובה לקו המשווה. ברוב האזורים במדינה יש אקלים סוואנה, ורק בחלק מהאזורים יש אקלים יער גשם טרופי, עם עונה גשומה מובהקת בעונה היבשה.
רום ניטרלי נרקח בעיקר במושבות הצרפתיות שבמרכזן מרטיניק. אזור זה ממוקם באיים הקריביים ושייך גם הוא לאזור האקלים של יערות הגשם הטרופיים, אך הוא רחוק יותר מקו המשווה מאשר טרופי הסרטן. בתחום זה משתמשים בעיקר בקני סוכר כחומר גלם לבישול רום, אך בחלק מהאזורים משתמשים גם ב"מולסה" כחומר גלם.
